

החזון של
פלך
פלך תל אביב משתייך למשפחת בתי הספר פלך הממוקמים בירושלים, בקרית עקרון ובזיכרון יעקב, והוא חולק עימם את "רוח פלך", הנושאת חזון חינוכי-ערכי משותף. בצד זאת, כל אחד מן הפלכים צומח בסביבה גיאוגרפית ואנושית אחרת, ומכאן הדגשים והאופי הייחודיים לכל מוסד ומוסד. חזון פלך תל אביב עומד על שלוש רגליים מרכזיות:
הציר הדתי -
מחויבות, חירות וריבוי דעות
אנו שואפות לחנך את תלמידותינו לחיים דתיים משמעותיים מתוך שילוב של חירות ומחויבות. לצורך כך מונכחים בבית הספר מודלים דתיים שונים ושערי בית המדרש נפתחים בפני התלמידות כדי שכל אחת תוכל למצוא את דרכה האישית בעבודת ה'. אנו מאמינות שצריך ואפשר לייצר גשרים בין תפיסת עולם מערבית לעולם האמונה והמצוות ומעודדות פתיחות לעולם שבחוץ בצד חשיבה ביקורתית מסננת, מתוך תקווה שהשילוב ביניהם יסייע בבניית עולם דתי יציב ואיתן במציאות ימינו.
הציר האנושי -
יחסי מורה-תלמידה
כל תלמידה וכל מורה היא אדם שלם. אנו שואפות לכונן יחס אישי ופתוח בין מורות לתלמידות, לאפשר ולזמן דיאלוג ושיח תמידי, ולבסס את מערכות היחסים בבית הספר על כבוד, על אחריות ועל אמון הדדי. אנו משתדלות לראות בכל תלמידה את הכוחות הטמונים בה, ולבטא ראייה זו בהערכות מילוליות המחליפות את הציונים המספריים.
הציר הפדגוגי -
חוויית הלמידה
השיעורים בפלך מבקשים לחרוג מן המבנה המקובל של מורה-לוח-כיתה, ולהקנות את הידע באופן ממשי וחי: שיעורים מתוקשבים, סיורים לימודיים, לימוד מונחה בחברותא, משימות חקר ועוד. באופן זה הלימוד נעשה משמעותי ורלוונטי ומקנה לתלמידות מיומנויות של חקר ושל חשיבה עצמית, יכולת ביטוי, עבודת צוות וכלים נוספים שמכשירים אותן לעולם המחר.


נושא שנתי תשפ"ז
בית הספר ״פלך״ הוא הרבה מעבר למקום של רכישת ידע, הוא בית ספר השותף לגידולן הערכי, אמוני ואנושי של תלמידות מתל-אביב ואיזור המרכז.
בכל שנה מלווה את הקהילה שלנו מוטו בית-ספרי המוביל את השיח בשעות החינוך, באירועים המיוחדים ולקראת חגי השנה. המוטו אינו רק סיסמה, הוא עוגן ומצפן דרכו אנחנו מחוברות ללב ולדופק הפועם של החברה הישראלית, ונוגעות בסוגיות האקטואליות, הרגשיות והאמוניות המעצבות את זהותנו.
השנה, מתוך הקשבה עמוקה לרחשי התקופה ולצורך העז ביציבות ובכוחות נפש, בחרנו להעמיד במרכז עשייתנו את הפסוק המופלא מספר תהילים (כ״ז) "חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֵּךְ וְקַוִּי אֶל ה׳". הבחירה בפסוק זה נבעה מתוך שאיפה לבנות חוסן של אמת ולפתח יכולת עמוקה של נשיאת קונפליקט. מתוך כך נבקש כי הפסוק ילווה אותנו לאורך השנה בארבעה צירים מרכזיים: *מבט על הצלחות העבר* - שרטוט מסלול הצמיחה שלנו והישענות על הניסיון שצברנו. *בחירה בסדר עדיפויות ערכי* - התמקדות בבחירות המלמדות על הערכים המובילים אותנו. *הכרת הטוב* והתבוננות מעמיקה והוקרת הקיים והישנו. *גילוי הכוחות פנימיים* - הפנמה והנעה של התעצומות הטמונות בכל אחת ואחת מאיתנו.
יחד, מתוך חיבור לעבר, הודיה על ההווה ואמונה בעתיד, נוכל להבין את גדולתה של המילה חוסן.
הנושא - לשנת תשפ"ו
אחת הברכות הגדולות ביותר בהן ניתן לברך אדם, לקוחה מהפסוק בספר משלי ונאמרת באופן יומיומי כחלק מסדר ברכת המזון - ”ּו ְמ ָצא ֵחן ְו ֵׂש ֶכל טֹוב ְּב ֵעינֵי ֱאל-ֹ ִהים ְוָא ָדם“ (משלי, ג׳, ד׳).
פסוק זה משקף אידיאל של חיים הרמוניים, שבהם הרגש והשכל משולבים זה בזה. ה“חן“ מייצג מידות טובות, את הפשטות, טוב הלב, האנושיות והחום - תכונות שפונות אל הלב ויוצרות קירבה; ואילו ה“שכל טוב“ מבטא עומק, שיקול דעת, והתנהלות מוסרית הנובעת מתוך מעמקי התבונה והמחשבה, ולא רק מאינסטינקט רגעי. השילוב ביניהם הוא מה שעושה את האדם ל“מענטש“ – לא רק חכם או מוסרי, אלא אדם שלם, חי באחריות ובנועם, ויודע להחזיק בתבונה ובצניעות גם יחד. המלבי״ם מכנה את התכונה המופלאה הזו כ״שפיכת רוח אלוהים עליו״.
כמיטב המסורת בפלך תל-אביב, בכל שנה ישנו משפט, פסוק, מוטו מוביל, הבא לידי ביטוי גם באופן יומיומי וגם באירועי שיא. בהכנות לקראת תשפ״ו, מצאנו שברכה זו של שכל טוב ומציאת חן בעיני אלוהים ואדם, הוא הקול המרכזי אותו אנו מבקשות להנכיח. מצאנו כי מציאת החן הפשוטה הזו, אך הענקית כל כך, נצרכת דווקא בעת צרה וצוקה, בתקופה הקשה שאנחנו עוברים יחד עם כל עם ישראל.
לא בכדי אומרת התורה על נח ש״מצא חן בעיני ה׳״ ובכך ניצל מפורענות. מסתבר כי השילוב של מציאת חן גם בעיני אלוהים וגם בעיני אדם, היא שילוב מורכב ומסובך, אך טומן בחובו גם תיקון לדור המבול, החזרה לבסיס החיים, לאנושיות הפשוטה והבסיס לתקומה ותקווה.


הנושא - לשנת תשפ"ה
המשוררת זלדה שניאורסון-מישקובסקי היטיבה לתאר בשירה "שלומי" את מרחב הקשר העדין המצוי בין אדם לאדם באמצעות חוט המחבר ביניהם "שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ"
חוט הוא סיב, פתיל דק שנועד לקשרים וחיבורים. החוטים העדינים המרכיבים את חיינו, כשהם שזורים בתפירה נכונה, מאפשרים ממשות ויצירה. כבר בסיפור גן עדן, תופרים אדם וחווה את עלי התאנה להתכסות בהם. ראשית היצירה האנושית היא בחיבור בין חלקים שונים, ועל אף השבר ואובדן חלום גן-העדן, הקב"ה עוזר לאדם וחוה במלאכת חיבור זו, ואף הוא מצטרף כביכול ותופר להם כותנות. גם בספר קהלת מובא אותו חוט עדין כמקור של כוח ועוצמה, כאשר הוא מסתרג בקשר שלישי, "וְהַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד׳, י״ב) כך מבקש ללמדנו החכם באדם – ככל שמעגל החיבור רחב יותר, כך מתחזק הקשר, מתעבה החיבור וגם חוט עדין מאפשר תקווה של אמת.
מתוך בקשה זו, ולאחר שנה שהרעידה (וממשיכה להרעיד) את האדמה תחת רגלינו, נבחר הנושא השנתי שלנו ל-"שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ" . בית ספר "פלך" תל-אביב, המצוי מטבעו בין עולמות של קודש וחול, בין מסורת וחדשנות, בין עבר, הווה ועתיד, הוא בית ספר של חיבורים ותקווה. מתוך אמונה כי בית ספר הוא מקום ציבורי וקהילתי הוא יצור חי, כחלק ממכלול שלם הכולל בראש ובראשונה את בית ההורים, המשפחה והקהילה. בית הספר איננו בועה, אלא חלק ממרקם חי וקיים, ותפקידו, כחלק מן המסע החינוכי הנעשה בו, לשזור חוטים מן הפנים אל החוץ, ולקבל בידיים פשוטות חוטים הנשלחים אליו – מן החוץ אל הפנים.
הנושא - לשנת תשפ"ד
מתוך התבוננות בצרכי השעה, ביקשנו להתמקד בעולם הגוף והנפש, המהווה חלק נכבד ומרכזי בתהליכי צמיחה,התפתחות והבשלה של התלמידות והצוות. הפסוק הנפלא"וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, כו, יא), מהווה ציר למחשבותינו.
השמחה בכל הטוב, היוותה נקודת מבט עבורנו, אותה אנו מבקשות להדגיש בשנה זו – הטוב המשפיע על הגוף והנפש, ישפיע גם על תהליכי תודעה ומחשבה. מנקודת מבט של נערות – "וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב". נושא זה ילווה אותנו בכיתות החינוך וגם בהשתלמות הצוותית השנתית.

האם עשית היום משהו בשביל מישהו?
הנושא - לשנת תשפ"ג
מתוך התבוננות בצרכי השעה, ביקשנו להתמקד בעולם הגוף והנפש, המהווה חלק נכבד ומרכזי בתהליכי צמיחה,התפתחות והבשלה של התלמידות והצוות. הפסוק הנפלא"וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, כו, יא), מהווה ציר למחשבותינו. השמחה בכל הטוב, היוותה נקודת מבט עבורנו, אותה אנו
מבקשות להדגיש בשנה זו – הטוב המשפיע על הגוף והנפש, ישפיע גם על תהליכי תודעה ומחשבה.
מנקודת מבט של נערות – "וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב". נושא זה ילווה אותנו בכיתות החינוך וגם בהשתלמות הצוותית השנתית.
הנושא - לשנת תשפ"ב
מסופר במסכת עירובין (נג ע"ב-נד ע"א) על ברוריה, אשת רבי מאיר, כשביקרה בבית המדרש (מובא בתרגום מהדורת שטיינזלץ): ברוריה מצאה תלמיד אחד שהיה לומד בלחישה (ולא הרים קולו בלימודו). בעטה בו. אמרה לו: לא כך כתוב (שמואל ב כג, ה) "ערוכה בכל ושמורה"? (משמע:) אם ערוכה התורה במאתיים ארבעים ושמונה אברים שלך (כלומר שאתה מתאמץ בה בגופך)- משתמרת, ואם לאו- אינה משתמרת. ברוריה יוצאת כנגד לימוד המרוכז בשכל האדם בלבד. היא טוענת שאם ברצוננו שהתורה לא רק 'תעבור דרכנו' אלא תהפוך לחלק מאיתנו, מרכיב משמעותי באישיות ובזהות, עליה להילמד באמצעות כל איברי הגוף. החל מהפה: הרמת הקול בלימוד, וכלה ברגליים- אותן הזכירה, באופן אירוני וכואב, באמצעות בעיטה. הגערה של ברוריה, בצד פגעי הקורונה, עוררו אותנו לבחון מחדש את הקיים והחסר בפלך בהקשרים רחבים של הגוף והנפש. בהמשך לתהליך זה, המוטו שבחרנו ללוות אותנו בשנת הלימודים הקרובה הוא "צאי מהמסך והביאי את כולך פנימה". בקריאה זו אנו מבטאות את השאיפה להתנער מן הבידוד והריחוק החברתי שכפתה הלמידה המתמשכת מרחוק.
צאי מהמסך והביאי את כולך פנימה
לדבר את מה שבלב
הנושא - לשנת תשפ"א
בשנה זו, בה אתגר הריחוק והבידוד מונח לפתחנו, החלטנו לשים במרכז את פיתוח הקשרים הבינאישיים ויכולת השיח בינינו לבין עצמנו, מורות ותלמידות כאחד. את "זמן הזהב" של שעות הלימוד שנזכה לקיים בבית הספר נשתדל לנצל תוך מיעוט טכנולוגיה ומסכים, ולשלב בלמידה, ככל שנוכל, תכנים משחקיים ודינאמיים והזדמנויות לעבודת צוות ושיח קבוצתי, שיסייעו לנו לבנות ולהעמיק את הקשרים בינינו. מתוך כך נבחר המוטו השנתי: "לדבר את מה שבלב".
בקריאה זו אנו מבקשות לעודד את כולנו להיות מסוגלות לתמלל ולבטא תחושות וכאבים, ולהיות שותפות בבניית סביבה מוגנת ללא ציניות ושיפוטיות, שתאפשר טעויות וצמיחה, אמירת וקבלת ביקורת, וקידום שיח שנוגע במקומות אישיים, רגשיים ודתיים.
הנושא - לשנת תש"פ
בשנה זו, שנת תש"פ, בחרנו, על כן, להוסיף את הקומה הנדרשת עתה, והיא דווקא ההשתייכות לכלל, גיבוש הפרטים לקבוצה, וסימון המקומות בהם טוב ונכון לטשטש את ההבדלים בינינו לטובת מציאת מכנה משותף ותחושת שייכות לשלם הגדול מסך חלקיו. המוטו השנתי יהיה:"להיות חלק מדבר גדול". אני מקווה שבשנה זו נצליח להנכיח ערכים חשובים נוספים כמו: ויתור, ערבות הדדית והשתייכות מתוך הבנה שריבוי הקולות
הזה יכול וצריך להצמיח לא רק נגניות סולו, אלא גם מקהלה ותזמורת היודעת להשמיע מנגינות ערבות. הדברים יבואו לידי ביטוי בשיעורי החינוך, בפעילויות החברתיות-ערכיות של כלל ביה"ס, בשיח ובהתכווננות הציוותית, ואף יילמדו במסגרת בית המדרש הקהילתי בהובלת הגב' מרים לוינוביץ ואשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי, שנושאו: בין היחיד לחברה.
להיות חלק
מדבר גדול
מצאתי את מקומי
הנושא - לשנת תשע"ט
שנת תשע"ט היתה שנת ההקמה של ביה"ס כמוסד עצמאי. בשנה זו בחרנו כמוטו שנתי כלל בית ספרי את הסיסמא: "מצאתי את מקומי" ועסקנו לא מעט - הן כארגון והן בשיח מול התלמידות, בשאלות של הגדרה עצמית ומציאת הייחודיות שלנו כבית ספר, ושל כל אחת ואחת- על תכונותיה, כשרונותיה ורצונותיה. היתה זו בחירה מודעת לדבר בשפה של ריבוי קולות ומגוון אפשרויות, מתוך סימון גישה הומניסטית ברוח דברי חז"ל (ברכות נח ע"ב): "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". דגש רב ניתן לראיית וליווי כל תלמידה ותלמידה, נתינת קשב ומציאת מענה ייחודי לה ולצרכיה, והעמדת זמינות וגמישות כמאפיינים בית ספריים. נראה לי שכל אלה עשו את פעולתם ובבית הספר אכן נוצרה אווירה של שיח ודיאלוג ונתינת מקום נרחב לאישי ולייחודי. אולם גישה זו אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, ובהעדר איזון נכון היא עלולה להביא לאינדבידואליזם ובדידות, ולפתח אנשים חסרי יכולת להיענות לתכתיבים חיצוניים ונעדרי גמישות וקשב חברתי.
