ב-21 בספטמבר 1948, פורסמה בעיתון ״הארץ״ ידיעה מיוחדת. בין החדשות אודות העולים מפולין וקצובת מזון נוספת למשפחות החיילים, ניצבה תפילה חדשה, תפילה לשלום המדינה. התפילה, כך נאמר, צריכה להאמר בכל שבת לאחר קריאת התורה ונכתבה בידי הרבנים הראשיים - הרב הרצוג והרב עוזיאל, בהסכמת רבני תל-אביב, חיפה ופתח תקווה. בשולי הדברים נכתב כי גם הסופר ש״י עגנון הצטרף לכתיבתה. בלב התפילה, מצויים שלושה פסוקים מפרשת השבוע שלנו, פרשת ניצבים: ״אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִֽבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃ וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ וְאֶת־לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת־ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכל־לְבָבְךָ וּבְכל־נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃״ (דברים, ל׳, ד׳-ו׳)

פרשת ניצבים היא פרשה המדגישה את יכולת הבחירה האנושית ואת חובת האדם לבחור בטוב. יכולת הבחירה היא התשתית לברית הנכרתת בין עם ישראל לאלוהיו. הקב״ה מבטיח לישראל כי אם יקיימו את חלקם בברית, יזכו לשוב לארץ ולהתיישב בה. דור התקומה, ראה בבניית המדינה את יישומה והגשמתה של הברית, והתפילה לשלום המדינה היא ביטוי נפלא לכך.

בניגוד לכל חוזה מודרני, המכיל בתוכו את תנאי ההפרה שלו והנסיבות שבהן הוא בטל. הפועל המלווה בעברית את כינון הברית הוא השורש כ.ר.ת - כריתת ברית אינה חתימת חוזה או עריכת הסכם. הכריתה היא פעולה חד משמעית ובלתי חוזרת. בזה כוחה ועוצמתה. לכן, מטבע הדברים בני אדם אינם ממהרים להתחייב באופן מלא ומוחלט שאין ממנו דרך חזרה. לא כך מלמדת פרשת ניצבים - בין ישראל לקב״ה אין חוזה או הסכם, אלא כרותה ברית. התחייבות הדדית בלתי חוזרת. כדרכן של בריתות, הן דורשות לפעמים סבלנות רבה ואורך נשימה. אלפי שנים חיכינו לשוב לארצנו, אך ידוע ידענו שהברית הכרותה לא תשוב ריקם.

בימים של בירור הברית, צריך לשוב אליה, לדון בה ולשאוף אל התממשותה. זוהי דרך ארוכה, דרך שטרם תמה, דרך נצחית, ואנחנו ההולכים וההולכות בה, מתקשים להבין כבני אדם את מושג הנצח. על כן נראה כי קיומה של ברית, מחייב את ה-״יְקַבֶּצְךָ״ - את ההתקבצות, הקהילה.

אולם, הברית והקהילה משלימות ומתנגדות זו אל זו. איפה שהציבור נסחף בלהט הרגע, באה הברית ומציבה סף ומצפן. היכן שהברית יוצרת דין, באה ההתקבצות הקהילתית ומאפשרת חום אנושי ומזור לנפש. את המאבק התמידי המצוי ביניהן אנו יכולים לחוש באופן ממשי בימים אלה, בסוגיות ציבוריות הבוערות בתוכנו. נראה כי מענה לשילובן העדין של הברית וההתקבצות, מצויה בציווי ״וּבָֽחַרְתָּ בַּחַיִּים״. בחירה זו מצטרפת לתפילתינו בראש השנה - ״זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים. לְמַעַנְךָ אֱלהִים חַיִּים.״