סיפור שידוכם ופגישתם של רבקה ויצחק משופע בתיאורים של מבט, ראייה ועיניים. אליעזר, עבד אברהם אבינו פוגש את רבקה על עֵין הַמָּיִם, ואל הפגישה הגורלית בין רבקה ליצחק, מגיע יצחק מ״באר לחי רואי״. חילופי המבטים בין בני הזוג, מתוארים באופן מופלא וציורי: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים׃ וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" (בראשית כ"ד, ס"ג-ס"ד). חוש הראייה, מאפשר לנו לראות מציאות, אולם לב חכם ומבין חוקר את אותו מראה נגלה, מוצא בה עומקים וחכמה השמורה ביחסי העין והלב.



יצחק אבינו מגיע אל רבקה מבאר לחי רואי, אותה הבאר שמצאה הגר במדבר, כאשר נגלה אליה המלאך וברך אותה ואת זרעה. לאחר העקדה הולך יצחק לגור בסמוך לאותה באר, הקרויה על שם הראייה האלוהית, המביטה אל האדם, מתוך מצוקה בקשה ותחינה.

אחרי ניסיון העקידה ואחרי מות אימו, ברגעים של אימה וצער, מחפש יצחק את העין המיטיבה שתראה אותו בצרתו. כנשות חינוך, אחת המשימות המורכבות ביותר המונחות לפתחנו בתקופה הזו היא להצליח לראות מהו הצורך החינוכי, הרגשי, האישי והציבורי הנדרש בעת זו. בית הספר איננו אי בודד ואינו בועה בחלל, אלא מהווה חלק מהתרחשות שלמה ורחבה, אליה צריך להתבונן, אותה צריך לראות, בראייה זו עסקנו בשבוע זה.


איור: רבקה משקה את עבד אברהם ואת גמליו אלכסנדר קבנל, 1883.